לאחרונה אנו מרבים לשמוע את האמירה: "אקלים מיטבי " למניעה ולצמצום אלימות בגן הילדים והחשיבות של בניית אקלים בטוח בגן הילדים.
אנו עדים להתייחסות ייחודית לאפיוני הגיל הרך וההכרה בכך, שזה הגיל שבו מתגבשת האישיות, שבו הילד נמצא בעיצומו של תהליך התפתחותי של הפנמת ערכים חברתיים, שבו ירכוש בהדרגה כישורי חיים ויטמיע את החוקים שמכוונים להתנהגות נאותה.
בגיל הרך קיימות התנהגויות בעלות אופי תוקפני. אלה הן התנהגויות, שדרכן מבטא הילד את כעסו כל עוד לא רכש כלים להתמודדות עם מצבי קונפליקט.
ילדים צעירים נוטים לעיתים לבכות, להתפרץ, להתנגד, להפר כללים. כל אלה כתגובות למצבים רגשיים שבהם הם נתונים ומתקשים להביע במילים.
תפקיד הגננת :
להבהיר לילד בגיל הרך כי קיימים גבולות ואיסורים הבאים להגן עליו.
בחיי היום יום תפקיד הגננת לתווך ולסייע בוויסות ההתנהגות ותיעולה לאפיקים מקובלים. הצבת גבולות ברורים, (אמנת הגן) המגדירים לילד מהן ההתנהגויות הרצויות- מותרות ומהן ההתנהגויות שאינן מקובלות ואף אסורות, תהליך זה הוא חלק מתהליך חינוכי המחזק את תחושת הביטחון של הילד בגיל צעיר.
* הצבת גבולות ברורים על ידי הגננת בעזרת הילדים (מתוך סיטואציות מחיי הגן ) תוך גילויי רגישות וסובלנות יבססו את ביטחונם של הילדים ויאפשרו להם לחוות חוויות טובות.
במקרים חריגים בהם מתגלות התנהגויות קיצוניות בעלות אופי אלים המצביעות על התערבות מערכתית של אנשי מקצוע , צריך לפנות ולהתריע.
לאחרונה אנו מרבים לשמוע את האמירה " אפס סובלנות לאלימות " ואני אומרת שאנחנו צריכים להיות סבלנים וסובלנים. הרעיון שצריך לטפל בבעיות אנטי - חברתיות קלות יחסית ולא רק ,או בעיקר, בבעיות אנטי- חברתיות קשות , מבוססות על אחת התיאוריות הידועות בסוציולוגיה תיאורית " החלונות השבורים" תאוריה של זוג קרימינולוגים ווילסון וקלינג (1996) שטוענת, שאם אינך מתקן את החלון השבור הראשון בבניין, הוונדאליסטים יהרסו את הביניין כולו, משום שהם יחשבו שמדובר בבניין מוזנח, שאינו בבעלותו של איש. תחושת ההפקרות תתפשט מהביניין אל הרחוב שבו ניצב ותאותת שהכל אפשרי. אם נעשה השלכה לגן ולבית הספר,אם נאפשר לילדים לנופף זה כלפי זה בסרגל , מחר הם ינופפו אגרופים .
אני מאמינה במניעת אלימות ולא טיפול באלימות קיימת .
בגן שלי ישנם שלושה מרכיבים להצבת גבולות:
א. חוקים וכללים בהירים.
ב. תגובה מיידית לפריצת גבולות (וועדת בוררות).
ג. עקביות באכיפה.
מרכיבים אלה מתייחסים למעשה לשלושה זמנים של התמודדות עם אלימות, לפני ההתפרצות האלימה -קביעה מראש של חוקים וכללים בהירים, בהווה, עם התפרצות האלימות תגובה מיידית לפריצת גבולות,ובעתיד , אחרי התפרצות האלימות, עקביות באכיפה של חוקים לאורך זמן.
כדי שהילדים ידעו להתמודד ויפתרו קונפליקטים בצורה מכבדת ללא אלימות, אנו הגננות צריכות להקנות להם מיומניות בסיסיות חברתיות : מיומנות רגשית חברתית
רגישות לזולת.
שליטה בכעסים.
דרכים מקובלות בפתרון בעיות.
אשמח מאוד לשתף אתכם בעוד מרכיבים של המודל "תרבות של זכויות ואחריות"
